הכרעת דין בתיק ת"פ 2048/06

כתב האישום ותשובת הנאשם

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הואשם בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בפרק העובדתי של כתב האישום נאמר, כי הנאשם הוא שכנו של מוסטפא אבו דיאב, יליד 1980 (להלן: "המתלונן"), ושניהם מתגוררים בשכונת ראס אל עמוד בירושלים.

ביום 20.2.06, בשעות הבוקר, התגלע סכסוך בין המתלונן לבין רים אבו דיאב, אשת אחיו של המתלונן (להלן: "רים") ובני משפחתה, אשר התפתח לכדי תקיפות הדדיות.

במהלך האירועים הגיעה סועאד ג'ליד, אמה של רים, לביתו של הנאשם וביקשה את עזרתו. הנאשם הגיע לבית המתלונן ועלה על הגג, שם היה המתלונן באותה עת. בין המתלונן והנאשם התפתחה תיגרה, במהלכה נעץ הנאשם סכין בצווארו של המתלונן. בניסיונותיו לשלוף את הסכין מצווארו, נפצע המתלונן בכף ידו הימנית.

במהלכם של האירועים המתוארים, דקר המתלונן את הנאשם באמצעות סכין בידו השמאלית באופן שגרם לחתך בווריד, שהצריך ניתוח בהרדמה כללית וכן אשפוז בבית חולים.

עקב האמור נגרמו למתלונן פגיעה בסחוס התריס וחתך בוריד הגוגולרי - דבר שגרם לאיבוד דם רב והצריך ניתוח בבית חולים וכן אשפוז.

2.         בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. לגירסת הנאשם, שנמסרה מפי בא-כוחו, הגיע הנאשם לביתו של המתלונן לאחר שהוזעק לשם על ידי אמה של רים, ולמעשה המתלונן הוא זה שתקף את הנאשם. לא היתה כל תיגרה במקום. הנאשם לא עלה לגג הבית. לנאשם לא היתה כל סכין והוא לא פגע במתלונן. לאחר שהנאשם נפגע הוא פונה לקבלת טיפול בבית חולים. לאחר שהנאשם פונה מהמקום נמשכה שם תיגרה בין אנשים, והנאשם מניח כי המתלונן נפגע מאותם אנשים, כיוון שהמתלונן הגיע מאוחר יותר לבית החולים, אך ללא קשר לנאשם עצמו.

מבט על הראיות

3.         מטעם המאשימה העידו המתלונן, חוקרים שגבו הודעות מהמתלונן, מהנאשם ומעדים נוספים שנכחו במקום האירוע והרופא שטיפל במתלונן בבית החולים. כן הוגשו בהסכמה מסמכים שונים והודעות של עדים נוספים ובכך נמנע הצורך בהעדתם. יצויין, כי מרבית העדים הוכרזו כעדים עויינים והודעותיהם שנגבו במהלך החקירה הוגשו כראיות מטעם המאשימה, בלא התנגדות מטעם הנאשם, על יסוד האמור בסעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

            מטעם ההגנה העידו הנאשם ועד שזומן לעדות שהיה מעורב ב"סולחה" שנערכה בין משפחת המתלונן למשפחת הנאשם.

            נקדים ונציין, כי לאירוע הדקירה של המתלונן על הגג, כגירסתו וכמופיע בכתב האישום, לא היו עדים נוספים וחיים אנו מפיו בצירוף עדויות וראיות נסיבתיות, בשעה שהנאשם טוען שנדקר על ידי המתלונן לא על הגג, והכל כפי שיובא להלן. לפיכך נסקור תחילה את עדויות המתלונן והנאשם ולאחר מכן נעריכם לאור הראיות התומכות או השוללות את גירסאותיהם.

גירסאות המתלונן והנאשם לאירוע הדקירה

4.         המתלונן (ע"ת 4), העיד על אשר קדם לאירוע ועל אירוע הדקירה עצמו (עדותו בפר' עמ' 14-30). לדבריו, יצא כהרגלו מביתו בשעת בוקר מוקדמת בראס אל עמוד לעבודתו בפארק "אפק" בפתח תקווה. המתלונן הותיר מספר פועלים שעסקו בבניית ביתו בראס-אל-עמוד. כ-3-4 שעות לאחר שהגיע למקום עבודתו קיבל שיחת טלפון מאחד העובדים בביתו, אשר סיפר לו שישנה בעיה עם גיסתו, רים ג'ליד, אשת אחיו סאמר, שמונעת מהפועלים את המשך העבודה עקב טענות ממשפחתה כלפי משפחתו ואחיו.

            המתלונן חזר לביתו ובדרכו בראס-אל-עמוד אסף את המסגר, נאסר מוחמד, על מנת שיבצע עבודה בביתו ההולך ונבנה.

            לדבריו, משהגיע לביתו, רים והוריה צעקו עליו, התנפלו עליו ושרטו אותו בגב, בצווארו, בכתפיו ובידו, וביקשו ממנו להפסיק את הבנייה כל עוד לא ייפתר הסכסוך המשפחתי שבין משפחת המתלונן למשפחת גיסתו.

            הפועלים שעבדו במקום, הפרידו בין הניצים והעלו את המתלונן לגג ביתו הנבנה. באותו רגע ראה את אמה של רים הולכת לכיוון ביתו של משפחת הנאשם, הנמצא במרחק של כ-150 מ' מביתו, וצועקת כי הוא - המתלונן - רצח את בעלה ושיבואו לחלץ אותו. עד לנקודה זו דומה, כי אין מחלוקת בין הצדדים, ומכל מקום אין לכך רלוונטיות לאירוע המתואר בכתב האישום ובגינו מואשם הנאשם.

            מכאן ואילך קיימות שתי גירסאות - זו של המתלונן וזו של הנאשם.

            לגירסת המתלונן בחקירתו הראשית (שם, עמ' 15 ש' 25 ואילך), ראה את הנאשם מגיע בריצה מכיוון ביתו, בשעה שהוא ניצב על גג ביתו. הנאשם עבר את הפועלים, שהיו בתחתית הבניין ואשר ניסו לעצור מבעדו לעלות לגג, אולם לא הצליחו בכך, והנאשם עלה לגג הבניין. הנאשם תפס אותו והיה ביניהם מאבק ואז הרגיש שיש לו "משהו" בצוואר. תחילה לא ידע מה הדבר, לאחר מכן הבין שהמדובר בסכין (ת/1, ת/2). המתלונן ניסה לשלוף את הסכין מצווארו באוחזו בלהב הסכין והנאשם שאחז בידית הסכין לא איפשר לו זאת, אלא המשיך לדחוף את הסכין פנימה מספר פעמים, עד אשר הצליח המתלונן להדוף את הנאשם ולשלוף את הסכין מהצוואר. כך נחתך המתלונן גם בידו. באותו שלב עלה אחד ממשפחת טולי לגג והפריד ביניהם. הנאשם ירד מהגג עלה לרכב של אביה של רים והשניים נסעו לכיוון ראס-אל-עמוד. לאחר כ-10-12 דקות הגיעו למקום כ-12-13 אנשים שביקשו לתקוף אותו שוב. שני אחיו של המתלונן הגיעו אף הם, לאחר שהוזעקו על ידי פועליו, ועצרו את האנשים הללו ולקחום לכיוון ביתו של הנאשם. אמו של המתלונן הבחינה בדימום מצווארו, דבר שהוא לא הרגיש בו תחילה, ואז הבחין אף הוא בדימום מהצוואר ומהיד ונסע בכוחות עצמו לבית החולים "הדסה" בהר-הצופים ומשם פונה לבית החולים "הדסה" בעין כרם.

            המתלונן הוסיף, כי בשעה שראה את הנאשם עולה במעלה הכבש, בהעדר מדרגות, לכיוון גג הבית שם הוא ניצב, לא ראה את הסכין בידיו של הנאשם והבחין בה לראשונה בשעה שהנאשם דקרו בצווארו. הסכין שבאמצעותה נדקר נותרה ברשותו, לאחר שהוציאה מצווארו, והוא לקחה עימו ברכבו לבית החולים. לאחר מספר דקות, בשוכבו על מיטת הטיפולים בבית החולים הגיע שוטר (רס"ר נתנאל אטיאס - ע"ת 2 - א.פ.) שהחל לשאול שאלות.             המתלונן התקשה להשיב בקולו ובקושי הזיז את שפתיו, ולבסוף כתב על פתק, בידו השמאלית שלא נפגעה, תשובות לשאלות השוטר. המתלונן כתב שנדקר עם סכין, הסכין נמצאת ברכבו והוסיף שמי שדקר אותו הוא נדם חמדאן ושם אביו עמראן (ת/7).

            המתלונן הוסיף, כי שמע כי הנאשם נפצע אף הוא בידו, אך אינו יודע כיצד נחתך ולא ידוע לו כי פגע בנאשם. המתלונן הכחיש כי בשעה שהיה על הגג היתה עימו סכין (פר' עמ' 20, ש' 3-4). לדבריו, החתך בידו של הנאשם יכול ונעשה על ידי הנאשם עצמו, והוא בטוח כי לא הוא עשה זאת (שם, שם, ש' 7-9).

            בחקירתו הנגדית שב המתלונן והכחיש, כי החזיק בסכין בעת האירוע. לדבריו, לא החזיק מעולם בסכין ואינו מאלה שצריכים להחזיק סכין הצמודה אליהם כל הזמן (שם, עמ' 22, ש' 2-3).